27/11/2001
ביום שלישי, ה-27 בנובמבר, פרצה דליקה באחד מארבעת מערכי קרונועי ה-IC3 שהרכיבו את רכבת השעה 19:54 מתחנת תל-אביב השלום לכיוון חיפה, קריות ונהריה. חגי גולדמן היה בין הנוסעים והוא מספר את השתלשלות האירועים:
הרכבת נכנסה באיחור סולידי של 2 דקות לתחנה ונעצרה כאשר רק שני הקרונועים הראשונים ליד הרציף. הדלתות נפתחו וכ - 60 נוסעים שחיכו על הרציף, בניהם כותב שורות אלו, עלו לרכבת.
הרכבת המשיכה לעמוד ליד הרציף עוד כ - 5 דקות שבמהלכן ריח של שמן שרוף החל להתפשט דרך מערכת המיזוג. אף אחד מהנוסעים לא ייחס לזה חשיבות כיוון שכולם הניחו שהריח מגיע מהכביש הסמוך.
לאחר כמה דקות נוספות עבר ברכבת כרטיסן וביקש מכל הנוסעים לרדת במהירות מהרכבת עקב "תקלה". הנוסעים, המתורגלים בדברים שכאלו, החלו לצאת לאיטם מן הקרון. כאשר ירדנו לרציף ראינו שכולו מלא עשן לבן סמיך והיה ריח חזק מאוד של שמן שרוף. כיוון שהעשן נכלא בין הגשר ומבנה התחנה לבין הקיר המפריד בין הרציף לאיילון דרום, הוא מילא את הרציף לחלוטין. הנוסעים שהיו בתחילת הרכבת מיהרו לעלות לקומת הכניסה ואילו הנוסעים שהיו בסוף הרכבת, ואני ביניהם, החלו לנוע על הרציף דרומה יותר, לאזור שאינו מתחת לגשר.
צילום ארכיון של הרציפים בתחנת השלום: מצד ימין רציף מספר 1 בו עלתה באש הרכבת.
בשלב זה כבר היה ברור כי אחד מהקרונות עולה באש ומספר כרטיסנים ומאבטחים החלו לרוץ עם מטפי כיבוי, שהם הורידו מהרכבת, לכיוון האש. אל המטפים הצטרפו שני זרנוקי מים אולם ניסיונות הכיבוי רק גרמו לעשן להיות סמיך יותר.
כעבור כ - 10 דקות נתבקשה כל קבוצת הנוסעים שהתרכזה בקצהו הדרומי של הרציף לעלות גם היא לקומה העליונה. כיוון שמדרגות החירום הנמצאות בצידו הדרומי של הרציף היו נעולות ואף עובד של הרכבת לא טרח לפתוח אותם, הנוסעים נאלצו לרוץ דרך העשן הסמיך עד למדרגות בקצהו הצפוני של הרציף. למזלם, כל הנוסעים היו צעירים ובריאים והצליחו לעבור במהירות דרך העשן, שהיה כה סמיך עד כי היה ניתן לראות רק לטווח של כ - 2 מטרים, ולהגיע למדרגות לקומת הכניסה.
במשך כל הזמן הזה עמדה ברציף מספר שתיים רכבת. לנוסעים, שהיו אמורים לנסוע לחיפה וכבר כולם הספיקו להיחלץ מהרציף מלא העשן אל קומת הכניסה, נאמר לרדת לרציף שתיים שאליו תיכנס רכבת חלופית. הנוסעים, שהבינו שהרכבת שכבר נמצאת ברציף היא הרכבת החלופית, מיהרו לרדת לרציף מספר שתיים. לאחר שכל הנוסעים ירדו לרציף שתיים, שגם הוא היה מכוסה במעט עשן, הרכבת שהייתה בו סגרה את הדלתות ונסעה דרומה. פתאום, אחד הכרטיסנים שעמד על החצץ שבין שתי המסילות והיה עסוק בכיבוי השריפה הסתובב ו - "גילה" שכ - 100 נוסעים עומדים בצפיפות רבה כ - 10 מטרים מרכבת בוערת! כמובן שהוא החל מייד לקרוא לנוסעים לעלות חזרה לקומת הכניסה תוך כדי ניסיונות להסביר להם כי שום רכבת לא תיכנס לתחנה כל עוד הרכבת הפגועה עדיין בוערת. הנוסעים שכבר שבעו מהטרטור ומאי הסדר לא מהרו לעלות חזרה ללובי והחלו לנוע לאיטם במעלה המדרגות אותם ירדו בסערה רק דקות ספורות קודם לכן.
כיוון שהרוח המזרחית הסיעה את העשן לכיוון מרכז עזריאלי הצלחתי להבחין ביתר דיוק במוקד השריפה כאשר עמדתי על רציף מספר 2. מערך הקרונועים הראשון מבין ארבעת המערכים הורכב מקרונות מספר 7218 (בו ישב הנהג של הרכבת), קרון ללא מנועים מספר 7418 וקרון מנועים מספר 7018. אחד המנועים של קרון זה עלה באש ואנשי האבטחה ושלושה כבאים, שהגיעו בינתיים, פירקו את לוחות הצד והתיזו חומר כיבוי על המנוע הבוער. הלהבות התרכזו רק בתא המנוע מתחת לקרון ולא התפשטו לקרון עצמו או לקרונות אחרים אך כמויות נכבדות של עשן לבנבן עלה משני צידי הקרון. מסקירה ראשונית נראה כי המנוע וחלקים נוספים בקרונוע ספגו נזק די כבד ויושבתו.
שני מערכי IC3 בין רחובות לבאר-יעקב, צילום ארכיון.
שני שוטרים שהגיעו גם הם, דחקו בנוסעים שעוד נשארו על הרציף לעלות למעלה ולאחר שכנועים רבים הצליחו לפנות מחדש את רציף מספר 2. כעבור כ - 15 דקות, הוחלט כנראה כי השריפה כובתה ורכבת לכיוון צפון נכנסה לרציף 2 לאסוף את הנוסעים באיחור של כ - 35 דקות. הרכבת עברה למסילה "הנכונה" בתל אביב מרכז והמשיכה צפונה כרכבת מאסף שעצרה בכל התחנות.
הייתי רוצה לציין לשבח את התנהגות הנוסעים שלא נקלעו לפאניקה כלל ואפילו נראו די מרוצים מהאקשן.
ציון לגנאי הייתי נותן לכרטיסנים שהיו בתחנה שלא ידעו כל כך מה לעשות עם הנוסעים, נתנו להם הוראות סותרות ולא ברורות, והעמידו אותם בסכנה כאשר נמנעו מלפתוח את מדרגות החירום בצידו הדרומי של הרציף אך, מצד שני, הצליחו להשתלט די מהר על השריפה ולמנוע את התפשטותה.
חגי גולדמן
